tag:blogger.com,1999:blog-69545682011-07-31T00:40:42.392+03:00Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.comBlogger1151100tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-54385872341005494682010-04-14T22:29:00.003+03:002010-04-14T22:55:40.598+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;">קיבלתי מכתב מהעירייה שמודיע שיש לי חוב של משהו כמו 1,500 ש"ח על ארנונה. הבעיה הזאת נוצרה בגלל ששילמתי את הארנונה בזמן. פשוט לקח להם חודש לעדכן את השם שלי במקום השם של הדייר הקודם. הם שמו את כל התשלומים על שם הדייר הקודם. לא הבנתי מה כל כך מסובך, שהרי זה אותו מספר נכס. אמרתי לאחד הפקידים בטלפון שזה לא יתכן שיחייבו פעמיים ארנונה על אותו נכס. הוא אמר לי שדווקא יכולים. כן, שמתי לב שהם מחייבים אותי פעמיים!<br />אז אמרו לי לפקסס כל מיני מסמכים ולהתקשר אחרי כמה ימים לבדוק אם הגיעו. יש להם כנראה פקס מאוד ישן. אחר כך התחילו עם כל מיני שטויות כמו "הפקס לא הגיע, תשלחי שוב ותתקשרי אחרי 3 ימים", "הפקס הגיע, אבל חסר לך מסמך (שלא יכלנו להגיד לך מהתחלה לשלוח אותו, כי זה היה הורס את כל הכיף)".<br />בינתיים בגלל "החוב" הם לא שלחו את החשבונית של החודשים הבאים (גם לא כשביקשתי ממש יפה, והפקיד הסכים ואמר שישלח), וכך באמת נוצר לי חוב, כי הם כל כך מתוחכמים שאי אפשר לשלם בלי החשבונית.<br />הבנתי שאין לי ברירה, אלא להגיע אליהם. הגעתי, סיפרתי לפקידה שם את התרחיש והיא הסתכלה במחשב ואמרה "אני רואה ששלחת מכתב שמתאר את כל מה שסיפרת עכשיו. מוזר שלא טיפלו בזה". וואו, איזה עצבים! היא שאלה אותי למה אני כל כך עצבנית עליהם. אמרתי לה שאם היא היתה במקומי, גם היא היתה מתעצבנת. היא ענתה בחיוך רחב "אבל אני לא במקומך." חייכתי חזרה והבהרתי שאני לא מתכוונת לעזוב את המקום בלי שהם מסדרים את זה, מועילים בטובם לתת לי לשלם את מה שאני באמת צריכה לשלם ונותנים לי אישור בכתב שאין לי חוב. אה, וגם שאני עוד צריכה להספיק להגיע לעבודה, אז כדאי שזה יהיה זריז.<br />מדהים איך שאיומים גורמים לאנשים לעשות את העבודה שלהם.<br /></div><p dir="rtl" align="right"><br /><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-5438587234100549468?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-56913368765453824072010-04-14T21:34:00.002+03:002010-04-14T21:40:48.201+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;">צריך פחות לדבר ולחשוב, ויותר לעשות.<br />צריך גם לסגור את הטלויזיה (כולל טלויזיה במחשב), ולעשות דברים פחות פאסיבים.<br /></div><p dir="rtl" align="right"><br /><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-5691336876545382407?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-84592164124976517952010-04-14T13:51:00.004+03:002010-04-14T14:02:01.060+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;">אני מתה על לקוחות שיודעים בדיוק מה הם רוצים. שלחתי ללקוחה הזמנה לחתונה שעיצבתי עבורה. התגובה שלה נשמעה לי בערך כך: זה מאוד מוצא חן בעיני, אבל אני רוצה שתעשי רק כמה שינויים קטנטנים. את כל הטקסט להזיז טיפה שמאלה, לשנות את הצבע של הרקע לירוק, את הכלב להפוך לחתול, את האופניים למכונית, את המזרקה למפלי הניאגרה ואת בעלי (לעתיד) לבראד פיט.<br /></div><p dir="rtl" align="right"><br /><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-8459216412497651795?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-12570738249051738342009-06-17T16:20:00.000+03:002009-06-17T16:21:55.781+03:00<p dir="rtl" align="right"><a href="http://www.anitawila1.carbonmade.com/">www.anitawila1.carbonmade.com</a></p><p dir="rtl" align="right"><a href="http://www.anitawila.carbonmade.com/">www.anitawila.carbonmade.com</a><br /><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-1257073824905173834?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-69839892059113028242009-05-13T14:15:00.003+03:002009-05-13T15:37:54.142+03:00<p dir="rtl" align="right"><p align="right" dir="rtl"></p><br /><br /></p><object width="320" height="266" class="BLOG_video_class" id="BLOG_video-ace2ebf3a6482b55" classid="clsid:D27CDB6E-AE6D-11cf-96B8-444553540000" codebase="http://download.macromedia.com/pub/shockwave/cabs/flash/swflash.cab#version=6,0,40,0"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/get_player"><param name="bgcolor" value="#FFFFFF"><param name="allowfullscreen" value="true"><param name="flashvars" value="flvurl=http://v13.nonxt3.googlevideo.com/videoplayback?id%3Dace2ebf3a6482b55%26itag%3D5%26app%3Dblogger%26ip%3D0.0.0.0%26ipbits%3D0%26expire%3D1331284254%26sparams%3Did,itag,ip,ipbits,expire%26signature%3D27EEE77AC11A862BA4F093A4EA21C7FA2BC7931D.C4EDE7EBE29ADA9B32C73F1815D9DCE00886B28%26key%3Dck1&amp;iurl=http://video.google.com/ThumbnailServer2?app%3Dblogger%26contentid%3Dace2ebf3a6482b55%26offsetms%3D5000%26itag%3Dw160%26sigh%3Dese7-yzY9oFge91Pk1uSMBPdefM&amp;autoplay=0&amp;ps=blogger"><embed src="http://www.youtube.com/get_player" type="application/x-shockwave-flash"width="320" height="266" bgcolor="#FFFFFF"flashvars="flvurl=http://v13.nonxt3.googlevideo.com/videoplayback?id%3Dace2ebf3a6482b55%26itag%3D5%26app%3Dblogger%26ip%3D0.0.0.0%26ipbits%3D0%26expire%3D1331284254%26sparams%3Did,itag,ip,ipbits,expire%26signature%3D27EEE77AC11A862BA4F093A4EA21C7FA2BC7931D.C4EDE7EBE29ADA9B32C73F1815D9DCE00886B28%26key%3Dck1&iurl=http://video.google.com/ThumbnailServer2?app%3Dblogger%26contentid%3Dace2ebf3a6482b55%26offsetms%3D5000%26itag%3Dw160%26sigh%3Dese7-yzY9oFge91Pk1uSMBPdefM&autoplay=0&ps=blogger"allowFullScreen="true" /></object><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-6983989205911302824?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-85243748522995392302009-04-06T13:03:00.001+03:002009-04-06T13:07:00.895+03:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/SdnTkWLFlvI/AAAAAAAAAFg/Z7WUH-IFPuQ/s1600-h/dots2.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 400px; height: 171px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/SdnTkWLFlvI/AAAAAAAAAFg/Z7WUH-IFPuQ/s400/dots2.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5321517056095786738" border="0" /></a><br /><p dir="rtl" align="right"><br /><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-8524374852299539230?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-54870449024148484852009-04-01T14:30:00.001+03:002009-04-01T14:39:59.166+03:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/SdNRu8Dl32I/AAAAAAAAAFY/CPo1rCCf5R4/s1600-h/MyMaze_A4psd+copy.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 400px; height: 257px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/SdNRu8Dl32I/AAAAAAAAAFY/CPo1rCCf5R4/s400/MyMaze_A4psd+copy.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5319685451691712354" border="0" /></a><br /><br /><p dir="rtl" align="right"><br /><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-5487044902414848485?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-731437836248092252009-03-26T18:59:00.004+02:002009-03-26T19:19:01.867+02:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/Scu1oeUN4hI/AAAAAAAAAFI/ofsTN4SX_xE/s1600-h/IMG_0020+copy.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 400px; height: 300px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/Scu1oeUN4hI/AAAAAAAAAFI/ofsTN4SX_xE/s400/IMG_0020+copy.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5317543491978256914" border="0" /></a><br /><p dir="rtl" align="right"><br /><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-73143783624809225?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-84542031353287974382009-02-22T16:29:00.002+02:002009-02-22T16:32:14.620+02:00<p dir="rtl" align="right"><br /><p align="right" dir="rtl"></p><p dir="rtl" align="right">אני פרפקציוניסטית. מה לעשות, אף אחד לא מושלם.</p><p dir="rtl" align="right"></p></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-8454203135328797438?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-7128539464993835172009-02-11T16:26:00.001+02:002009-02-11T17:01:00.083+02:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/SZLjJTb902I/AAAAAAAAAEg/414DF1PrO8g/s1600-h/poloroyd13_g1+copy.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 400px; height: 283px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/SZLjJTb902I/AAAAAAAAAEg/414DF1PrO8g/s400/poloroyd13_g1+copy.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5301549460344394594" border="0" /></a><br /><p dir="rtl" align="right"><br /><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-712853946499383517?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-75110114943972389332009-01-29T17:23:00.003+02:002009-01-29T17:33:01.910+02:00<p align="right" dir="rtl"><br />כוס מזכוכית<br />בקצה השולחן<br />עם יין אדום<br />אחרי לילה לבן.<br /><br />עיפרון שנשבר לו החוד<br />הוא נח באלכסון<br />לא יכול לכתוב עוד<br />לא יכול לכתוב עוד.<br /><br />המחק שחור ושחוק<br />הטיפקס ריק מתוכן<br />אוצר המילים מתחבא<br />וחבילת דפים מחכה להתמלא,<br /><br />וכל השירים<br />שלא סיימתי לכתוב<br />מחכים לי במגירה<br />עד שאחזור.<br /><br />כל השירים<br />שלא סיימתי לכתוב<br />מחכים לי במגירה<br />אף אחד גם ככה לא יקרא.<br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-7511011494397238933?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-59066415025526530052007-08-23T23:04:00.000+03:002007-08-23T23:07:28.404+03:00<p dir="rtl" align="right"></p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><p dir="rtl" align="right">הייתי בבנק דיסקונט לפני זמן מה והפקידה ביקשה ממני תעודת זהות. היא הסתכלה על התמונה שמופיעה שם, אחר כך הסתכלה עליי ואמרה: "יותר יפה לך ככה כמו בתמונה ולא כמו עכשיו... אנורקסית". נעזוב רגע את העובדות שאני לא אנורקסית ולא נראית אנורקסית, לא נראה לי שהיא צריכה להגיד כל מה שעולה לה בראש. אני לא אומרת לה "לא יפה לך ככה, פרה". למחרת אמא שלי הגיעה לאותו הסניף והפקידה אמרה: "אני מתנצלת שקראתי לבת שלך אנורקסית. אני רואה שגם את ככה".<br /></p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><p></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-5906641502552653005?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-43465560353618157872007-07-22T10:14:00.000+03:002007-07-22T10:27:35.881+03:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/RqMGK3WXHMI/AAAAAAAAAC0/U3yslf23sjk/s1600-h/shoes3.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/RqMGK3WXHMI/AAAAAAAAAC0/U3yslf23sjk/s400/shoes3.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5089918787584990402" border="0" /></a><br /><p dir="rtl" align="right"><br /></p><br /><p dir="rtl" align="right"><br /></p><p dir="rtl" align="right"><br /></p><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/RqMGK3WXHMI/AAAAAAAAAC0/U3yslf23sjk/s1600-h/shoes3.jpg"></a><p dir="rtl" align="right"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/RqMGdnWXHNI/AAAAAAAAAC8/Dey2YrYjzwc/s1600-h/logo_air1.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer;" src="http://3.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/RqMGdnWXHNI/AAAAAAAAAC8/Dey2YrYjzwc/s400/logo_air1.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5089919109707537618" border="0" /></a></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-4346556035361815787?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-42177286585845794002007-07-06T00:45:00.000+03:002007-07-06T00:54:24.799+03:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/Ro1odIiDgLI/AAAAAAAAACs/BHHRpD-_ej0/s1600-h/mouse-copy.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer;" src="http://3.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/Ro1odIiDgLI/AAAAAAAAACs/BHHRpD-_ej0/s400/mouse-copy.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5083834404086972594" border="0" /></a><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/Ro1m2oiDgJI/AAAAAAAAACc/E_LF3mv23Es/s1600-h/Netalup_d_03.jpg"><br /></a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-4217728658584579400?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-66516887816710768372007-07-05T23:35:00.000+03:002007-07-05T23:38:20.892+03:00<p dir="rtl" align="right">לא פלא שאי אפשר להאשים את קצב. הוא רגיל שסביבו יש שוק בשר.<br /><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-6651688781671076837?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-79671098605213297582007-06-08T17:10:00.000+03:002007-07-22T10:29:59.570+03:00<p dir="rtl" align="right"></p><p dir="rtl" align="right"></p><p dir="rtl" align="right">אני צריכה לעשות כרזה בנושא בית לקורס בויצו, אז נסעתי לצלם בעיר האוהלים לאחר שיחה עם עיריית שדרות, שאמרו שאני יכולה להיכנס לשם ולצלם. הגעתי לפארק הירקון ושאלתי את המקומיים איך מגיעים לעיר האוהלים. התשובה של לא מעט מהם היתה "עיר האוהלים, מה זה?". כעבור כשעה היא נגלתה לעיניי. הגעתי אל צבא המאבטחים בכניסה. אחרי בדיקה יסודית נלקחתי אל האחראי לחקירה. בסופו של דבר, הוא נתן לי אישור להיכנס ולצלם.<br /></p><p dir="rtl" align="right">בפנים היתה אווירה של שלווה מתוחה, ומספר המאבטחים עלה על מספר השוהים במקום. צילמתי עד שלא נשאר יותר מקום בכרטיס. ביציאה משם אמר לי אחד האחראים שהוא רוצה לראות את כל מה שצילמתי כדי לוודא שאין שם משהו לא הולם. הוא דרש ממני למחוק את כל התמונות שבהן מופיע מאבטח. לא הסכמתי לכך. הוא התעקש שאמחק אותן, לקח לי את המצלמה ורצה למחוק בעצמו. בסוף הגענו לפשרה. לא מחקו את התמונות, אך נאסר עליי לפרסם אותן או להעלות אותן לרשת. אחרי היום הארוך והמייגע הזה.... כמה טוב לחזור הביתה. </p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><br /><p></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-7967109860521329758?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-49185091345837925672007-05-02T12:20:00.000+03:002007-05-02T12:32:05.548+03:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/RjhYqplj-CI/AAAAAAAAACE/za2uwQXALfU/s1600-h/web.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/RjhYqplj-CI/AAAAAAAAACE/za2uwQXALfU/s400/web.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5059891671091902498" border="0" /></a><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/RjhaXplj-DI/AAAAAAAAACM/Ibm6P6VB-o0/s1600-h/flower.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/RjhaXplj-DI/AAAAAAAAACM/Ibm6P6VB-o0/s320/flower.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5059893543697643570" border="0" /></a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-4918509134583792567?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-56706582024491441132007-05-02T11:46:00.000+03:002007-05-02T12:16:18.022+03:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/RjhV-Zlj-BI/AAAAAAAAAB8/4bwqS2wv4Ik/s1600-h/spred1,12.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://3.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/RjhV-Zlj-BI/AAAAAAAAAB8/4bwqS2wv4Ik/s400/spred1,12.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5059888711859435538" border="0" /></a><br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/RjhUoplj9-I/AAAAAAAAABk/BjavqkEJDks/s1600-h/back2.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/RjhUoplj9-I/AAAAAAAAABk/BjavqkEJDks/s200/back2.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5059887238685652962" border="0" /></a><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/RjhVpJlj-AI/AAAAAAAAAB0/KV8oiZchZSs/s1600-h/cd3.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://2.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/RjhVpJlj-AI/AAAAAAAAAB0/KV8oiZchZSs/s200/cd3.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5059888346787215362" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/RjhTMJlj95I/AAAAAAAAAA8/5gD25pk1NH4/s1600-h/spred2-3.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://2.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/RjhTMJlj95I/AAAAAAAAAA8/5gD25pk1NH4/s200/spred2-3.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5059885649547753362" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/RjhTYJlj96I/AAAAAAAAABE/jaHnICZdc68/s1600-h/spred4-5.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://2.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/RjhTYJlj96I/AAAAAAAAABE/jaHnICZdc68/s200/spred4-5.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5059885855706183586" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/RjhTqZlj97I/AAAAAAAAABM/dJDi6tVyPAE/s1600-h/spred6-7.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://3.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/RjhTqZlj97I/AAAAAAAAABM/dJDi6tVyPAE/s200/spred6-7.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5059886169238796210" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/RjhTzZlj98I/AAAAAAAAABU/XPy6UxZr610/s1600-h/spred8-9.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://3.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/RjhTzZlj98I/AAAAAAAAABU/XPy6UxZr610/s200/spred8-9.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5059886323857618882" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/RjhUDplj99I/AAAAAAAAABc/yjEg_niE7dg/s1600-h/spred10-11.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/RjhUDplj99I/AAAAAAAAABc/yjEg_niE7dg/s200/spred10-11.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5059886603030493138" border="0" /></a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-5670658202449144113?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-78880847427059142922007-05-01T21:42:00.000+03:002007-05-01T22:03:45.689+03:00<div style="text-align: right;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/RjeNS5lj90I/AAAAAAAAAAU/nosRxj2ts7I/s1600-h/azmaut_sof-small.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://4.bp.blogspot.com/_tO47WLaZrmc/RjeNS5lj90I/AAAAAAAAAAU/nosRxj2ts7I/s400/azmaut_sof-small.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5059668062209570626" border="0" /></a><p dir="rtl" align="right"><br />:קישורים<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://www.wizocollege.ac.il/Gallery.asp?cc=&from=91">http://www.wizocollege.ac.il/Gallery.asp?cc=&amp;from=91</a><br /><br /><a href="http://www.wizocollege.ac.il/Gallery.asp?cc=0102010404&from=10">http://www.wizocollege.ac.il/Gallery.asp?cc=0102010404&amp;from=10</a><br /></p></div><br /><div style="text-align: right;"><a href="http://www.archijob.co.il/archijob_news/one_news.asp?IDNews=1355">http://www.archijob.co.il/archijob_news/one_news.asp?IDNews=1355</a><br /></div><p dir="rtl" align="right"></p><br /><p></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-7888084742705914292?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-21266484630327022832007-03-27T14:09:00.000+02:002007-03-27T14:10:24.961+02:00<p dir="rtl" align="right"><br /><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-2126648463032702283?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-30651045614041262122007-03-27T14:02:00.000+02:002007-03-27T14:05:32.986+02:00<p dir="rtl" align="right"><p align="right" dir="rtl"></p><p dir="rtl" align="right">השעון צלצל לפני שעה<br />אני עדיין במיטה<br />שוב לא קמתי בזמן<br />זה לא שאני עצלן<br /><br />האור מציץ מהחלון<br />לא מפריע לי להמשיך לישון<br />בחוץ גוזם העצים<br />לא מזיז לי<br />הכל אותי מרדים<br /><br />ילדים צועקים בוכים<br />וכלב נובח<br />מכוניות צופרות חורקות<br />והשכן צורח<br /><br />ועיני לא נפקחות<br />אשן עוד שעה לפחות<br />רק עוד כמה חלומות.<br /><br />עיניים נפוחות מרוב שינה<br />אני אקום בעוד מאה שנה<br />זו נהייתה תופעה<br />עד לאיכילוב<br />אני אסע<br /><br />שיגידו לי שיש לי<br />עייפות כרונית<br />ושאין שום תרופה<br />חוץ מספורט ותזונה נכונה<br /><br />וכל הדרך אותה מחשבה<br />על הכרית ועל השמיכה<br />מתי אחזור שוב למיטה.<br /></p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-3065104561404126212?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-5720192396372657582007-03-11T17:13:00.000+02:002007-03-14T11:47:34.513+02:00<div style="text-align: right;">יש לי חרדת ביצוע<br />כשאני מול הדף הלבן<br />מול הבחור הביישן<br />יש לי חרדת ביצוע.<br /><br />אני אדם פצוע<br />כשהמעיין יבש<br />שום רעיון לא מתגבש<br />אני אדם פצוע.<br /><br />בכל כיוון הדרך חסומה<br />לא אוכל לנוע<br />הנוף המשוכפל חוזר בכל מקום<br />בסדר הקבוע</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-572019239637265758?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-77629793724452191642007-02-09T12:01:00.000+02:002007-02-09T11:59:19.201+02:00<p style="text-align: justify;" dir="rtl"><p align="right" dir="rtl"></p><p style="text-align: justify;" dir="rtl"> </p><p style="text-align: justify;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אתה פוחד להתקרב אליי<o:p></o:p></span></p><div style="text-align: justify;"> </div><p style="text-align: justify;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">שאשיל שוב את עורי.<o:p></o:p></span></p><div style="text-align: justify;"> </div><p style="text-align: justify;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">פוחד שיש לך רגשות אליי<o:p></o:p></span></p><div style="text-align: justify;"> </div><p style="text-align: justify;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ולי נראה שאתה רק טיפוס קנאי.<o:p></o:p></span></p><div style="text-align: justify;"> </div><p style="text-align: justify;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><o:p> </o:p></span></p><p style="text-align: justify;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><o:p><br /></o:p></span></p><div style="text-align: justify;"> </div><p style="text-align: justify;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">אתה בא להציל אותי<o:p></o:p></span></p><div style="text-align: justify;"> </div><p style="text-align: justify;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ולא ביקשתי עזרה.<o:p></o:p></span></p><div style="text-align: justify;"> </div><p style="text-align: justify;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">רגשי עצבות שעוטפים אותי<o:p></o:p></span></p><div style="text-align: justify;"> </div><p style="text-align: justify;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">הם לא מרפים גם ממך.</span></p><div style="text-align: justify;"> </div><p style="text-align: justify;" dir="rtl"></p><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-7762979372445219164?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1170770240755215202007-02-06T15:56:00.000+02:002007-02-06T15:57:21.030+02:00<p dir="rtl" align="right"><p dir="rtl" align="right"></p><p dir="rtl" align="right">נמאס, כל כך נמאס לי משותפים<br />לגדל תולעים, עכברים ואחרים<br /><br />נפילת חשמל באמצע החיים<br />שוב קרס לי המחשב לפני שהספקתי ללחוץ על save<br /><br />הצפה בדירה<br />הוא שוב שכח לסגור את הבוילר<br />ולא נותרה לי כל ברירה<br />רק לספוג את הכל במהרה<br /><br />לא נשאר לי אף בקבוק מים<br />ורק היום קניתי שישיה<br />נגמרה לי פתאום משחת השיניים<br />שהספקתי להשתמש בה רק פעמיים<br /></p><p dir="rtl" align="right"></p><p dir="rtl" align="right"><br />מתישה את הפעמון עד שיפתח לי את הדלת<br />הוא שוב נעל אותי בחוץ, מאנס המדרגות אני ארוץ<br /><br />עם מוסיקת טראנס מתעוררת משנתי<br />מבקשת להנמיך והוא לא שומע, בספק אם הוא בכלל יודע ש<br /><br />יש עשן בדירה<br />הוא השאיר סיגריה אחת בוערת<br />ולא נותרה לי כל ברירה<br />רק לכבות את הבעירה<br /><br />לא נשארה לי אף טיפת כח<br />הלילה ישנתי רק שעה<br />נרדמו לו כל התאים במח<br />הסם מכסה לו את המראה</p><p dir="rtl" align="right"></p><p></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-117077024075521520?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1157568685888793772006-09-06T21:46:00.000+03:002006-09-06T21:51:27.200+03:00<p dir="rtl" align="right"><p align="right" dir="rtl"></p><p dir="rtl" align="right">השותפה החמודה שלי דרשה מבעל הבית שלא יחדש לי את החוזה, והמציאה איזו סיבה חסרת כל היגיון. והוא נענה לדרישתה, כך שיש לי כחודש למצוא דירה חדשה. אם תשמעו על דירה פנויה או על מישהו שגם מחפש, יהיה נחמד אם תיידעו אותי.<br /></p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-115756868588879377?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1156975129387292122006-08-31T00:38:00.000+03:002006-08-31T00:58:51.276+03:00<p dir="rtl" align="right"><p align="right" dir="rtl"></p><p dir="rtl" align="right">בשבוע שעבר נגלה לי שבחורים יעשו כל אשר ביכולתם על מנת לעזור לבחורה שנראית טוב בעיניהם, גם אם יש להם סיכוי איתה וגם אם לא. אמנם כל זה נעשה באופן אינסטינקטיבי, אך אין להתעלם מהתמורה אותה שואפים אותם הבחורים לקבל ממנה. הם מאמינים בהיגיון בריא לגמרי שהם עוזרים לה לעזור להם.</p><p dir="rtl" align="right">מזועזעת מהעובדות הללו אותן זכיתי לשמוע מהחבר שלי בכבודו ובעצמו, עלו לי תהיות כיצד בחורות מתמודדות עם בחורים שנראים טוב בעיניהן. המסקנה אליה הגעתי היא שבחורות נוהגות באופן שונה ואף מנוגד לאופן התנהגות הבחורים. בפגשן בבחור יפה מראה, הבחורות יעשו כמיטב יכולתן לתת לבחור הרגשה שהן לא שמות לב אליו בכלל, ובטח שהן לא יעשו כל מאמץ שיחשב כעזרה לבחור כזה.<br /></p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-115697512938729212?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1153852370555485672006-07-25T21:29:00.000+03:002006-07-25T21:33:00.526+03:00<p dir="rtl" align="right"><br /><p align="right" dir="rtl"></p><p dir="rtl" align="right">20 מיליון דולרים הוצעו תמורת מידע על מיקומו של נסראללה.</p><p dir="rtl" align="right"></p><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-115385237055548567?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1153161730356047282006-07-17T21:39:00.000+03:002006-07-17T21:42:10.940+03:00<p dir="rtl" align="right"><p align="right" dir="rtl"></p><p dir="rtl" align="right">טיל של החיזבאללה שאמור היה להגיע ל-120 ק"מ (כנראה תוכנן לאזור המרכז) כשל.</p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-115316173035604728?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1150645440126169342006-06-18T18:43:00.000+03:002006-06-18T18:44:00.476+03:00<p dir="rtl" align="right"><br /><p dir="rtl" align="right"></p><p dir="rtl" align="right">לפני כשבועיים הייתי אצל ההורים שלי כאשר לפתע התקשר בעל הבית (של הדירה השכורה) ואמר שאחד השכנים התקשר אליו וסיפר שיוצאים מים מהדירה אל חדר המדרגות. מיד יצאתי לדרך כדי לנסות להציל את מה שאפשר. מאחר ולא היה אף אחד שם במשך ארבעה ימים, כשהגעתי הסלון כבר היה מוצף כולו. למרבה המזל המים לא הגיעו אל החדר שלי. הכל קרה בגלל איזה צינור קטן שהתפוצץ לו כך סתם. כל השכנים (מלבד הדתיים, כי זה קרה בשבת) יצאו עם מגבים אל המדרגות והתחלנו לפנות את המים. המשימה הושלמה לאחר כשעה וחצי.</p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><p></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-115064544012616934?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1147887170785043172006-05-17T20:32:00.000+03:002006-05-17T20:33:22.456+03:00<p dir="rtl" align="right"></p><p dir="rtl" align="right"><br />למה אומרים ערב יום העצמאות ולא ערב העצמאות? או שזה ערב או שזה יום, שניהם ביחד זה לא יכול להיות.<br /></p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><br /><p></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-114788717078504317?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1147009348076320942006-05-07T16:39:00.000+03:002006-05-07T22:07:27.630+03:00<p dir="rtl" align="right"><br />בערב יום העצמאות נסעתי לקרית אתא לראות מופעים של אומנים חשובים, שאינם יוצאי "כוכב נולד" מאחר וקרית חיים לא התחשבה בי וברבים כמוני, שאינם מעריכים ילדים מאותגרי כישרון (ע"ע שי גבסו). מאוחר מדי גיליתי כי אכן רבים הם האנשים שחשים כמוני. היה זה בשעה שהיינו תקועים בעומס התנועה בדרכנו לבמות. אז החל להיווצר בי ספק בעצם קיומו של מקום חניה, וחשבתי לתומי שבערב יום העצמאות למדינת ישראל לא תהיה זו אלא מחויבותו של האזרח הישראלי אוהב הארץ לחנות כחול לבן.<br /></p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><p></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-114700934807632094?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1143720992245384562006-03-30T14:15:00.000+02:002006-03-30T14:16:32.256+02:00<p dir="rtl" align="right"><br /><p align="right" dir="rtl"></p><p dir="rtl" align="right">בגלל שפעת העופות.</p><p dir="rtl" align="right"></p><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-114372099224538456?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1140175908389898292006-02-17T13:29:00.000+02:002006-02-17T13:31:48.400+02:00<p dir="rtl" align="right"><p align="right" dir="rtl"></p><p dir="rtl" align="right">גילו שבאלכוהול יש הורמונים נשיים. הוא גורם לאנשים לדבר שטויות ולנהוג גרוע.</p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-114017590838989829?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1137675584798148902006-01-19T14:48:00.000+02:002006-01-19T14:59:44.810+02:00<p dir="rtl" align="right"><p align="right" dir="rtl"></p><p dir="rtl" align="right">אתמול היתה הגשה באחד הקורסים על הגשר בויצו בקומה השלישית. תפסתי לי מקום, הנחתי את התיק ואת בקבוק המים שלי לידי וחיכיתי שהאירוע החגיגי רווי הדם והדמעות יתחיל. בבעיטה קלה בבקבוק קרתה הפאדיחה. אחד הסטודנטים מילמל משהו על "הנה זה מתגלגל וברגע שזה יפול כבר אי אפשר יהיה להחזיר את זה". מאוחר מדי הבנתי שמדובר בבקבוק המים שלי שמתגלגל ונופל מהגשר. שלוש קומות הוא צנח ובוודאי כל חייו עברו לו מול העיניים. את סופו מצא בתוך התערוכה שהתקיימה בקומת הכניסה בדיוק בשעה שמנהל האקדמיה עומד ליד אותו מוצג ומסביר לאורחים על כמה שויצו הוא מקום שקט ונחמד. הבקבוק התפוצץ והמים עפו על התערוכה, המנהל, האורחים ועוברי אורח חפים מפשע. כולם הרימו מבט מאשים כלפי מעלה. לא לאלוהים, אלא אליי, שהסתכלתי לעברם ולא יכולתי להפסיק לצחוק.</p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-113767558479814890?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1136969792109639462006-01-11T10:50:00.000+02:002006-01-11T10:56:32.486+02:00<p dir="rtl" align="right"><p align="right" dir="rtl"></p><p dir="rtl" align="right">זה כבר כמה חודשים שאני קונה כרטיסייה (לא של נוער, כי זה לא מוסרי) של אגד על מנת להגיע ללימודים. בכל כרטיסייה יש 10 ניקובים. שמתי לב שהנהגים באופן עקבי מדלגים על ניקוב מספר 5 ומנקבים את 6. נראה לי שהסיבה לכך היא שהם חושבים שלא נשים לב שהם לא ניקבו את מספר 5 וירוויחו עלינו. אסור לעבור על זה בשתיקה!</p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-113696979210963946?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1135231228614580752005-12-22T07:56:00.000+02:002005-12-22T08:00:28.616+02:00<p dir="rtl" align="right"><p align="right" dir="rtl"></p><p dir="rtl" align="right">רק רציתי להודות לגלעד על האתר האומנותי שעשה לכבודי או לזכרי. ומן הראוי לשים קישור:</p><p dir="rtl" align="right"><a href="http://selend.beigetower.org/images/AnitaArt/">http://selend.beigetower.org/images/AnitaArt/</a></p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-113523122861458075?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1132572385096551772005-11-21T13:26:00.000+02:002005-12-22T07:56:02.866+02:00<p dir="rtl" align="right"><p dir="rtl" align="right"></p><p dir="rtl" align="right">אברהם גרנט.</p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><br /><p></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-113257238509655177?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1132572070957332962005-11-21T13:19:00.000+02:002005-11-21T13:21:10.956+02:00<p dir="rtl" align="right"><p align="right" dir="rtl"></p><p dir="rtl" align="right">דודו טופז "עם כל מה שזז".</p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-113257207095733296?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1132571952324387852005-11-21T13:12:00.001+02:002009-03-30T16:28:45.265+03:00<p dir="rtl" align="right"></p><p dir="rtl" align="right"></p><p dir="rtl" align="right">אתמול מוקדם בבוקר התארגנתי לקראת יציאה ללימודים. הייתי לבדי בדירה ואכלתי לתומי ארוחת בוקר. רוח עזה הגיחה לפתע והתעטשתי. מישהו אמר לי "לבריאות". מפוחדת סובבתי את ראשי לאחור וגיליתי דמות מסכלת עליי מבעד לחלון דירתי בקומה השלישית. אחד העובדים שמשפצים את הבניין פנה אליי בבקשה לסגור את החלון. אין שם תריס או וילון, כך שכל מי שרוצה לראות מה קורה אצלי במטבח יכול ומוזמן. לפחות היה שר איזו סרנדה.</p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><br /><p></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-113257195232438785?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1127134931741680692005-09-19T15:50:00.000+03:002005-09-19T16:02:12.043+03:00<p dir="rtl" align="right"><p align="right" dir="rtl"></p><p dir="rtl" align="right">הרב עובדיה יוסף הביא את הטענה שהבנות יותר טובות מהבנים. הוא מסביר זאת כך: "בניגוד לבן שאי אפשר לדעת אם יהיה תלמיד חכם ושכמה צריך לטרוח איתו עד שילמד, עד שיעשה טובה וילמד, ירצה יהיה תלמיד חכם, ירצה יהיה טמבל. עם בת אפשר פשוט לחתן אותה עם תלמיד חכם באמצעות כסף." משפט נוסף מפיו: "אישה שלא יודעת לבשל, זה נכות."</p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-112713493174168069?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1127042176553834462005-09-18T14:13:00.000+03:002005-09-18T14:16:16.556+03:00<p dir="rtl" align="right"><p align="right" dir="rtl"></p><p dir="rtl" align="right">מאבטח בכניסה ל"ארומה" בתל-אביב פתח במשפט ברוסית. אמרתי שאני לא מדברת רוסית. הוא השיב בתדהמה: "לא מדברת רוסית? כמה שנים את בארץ?"</p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-112704217655383446?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1126174569805567112005-09-08T13:13:00.000+03:002005-09-13T14:40:44.823+03:00<p dir="rtl" align="right"><p dir="rtl" align="right"></p><p dir="rtl" align="right">פעם כשהיו נערכים לקראת בחירת אנשי השנה היו נותנים לקהל כמה שבועות מראש את רשימת המועמדים, בערך כמו שקורה היום. ההבדל הוא שבזמנו לכל המועמדים היה שם משפחה אחד משותף. כמובן, שזה נראה לא הוגן, משום שברור היה שמדובר בפרוטקציה, ושכך לא ניתנה הזדמנות שווה לבעלי הכשרונות להיחשף ולהתפתח בתחומם. והיום, שכן ניתנת אפשרות כזו, זה יצא מכלל שליטה. אתמול בטקס "אנשי השנה" מרבית מהמשתתפים היו יוצאי "כוכב נולד", ורוב הכשרונות שלהם לא מגיעים לקרסוליים של 'בעלי שמות המשפחה הנפוצים'. אם כך, נראה ששיוויון ההזדמנויות בא על חשבון הכישרונות הגדולים האמיתיים. אז מה עדיף שיוויון הזדמנויות או בידור איכותי?</p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><br /><p></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-112617456980556711?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1126174018950538892005-09-08T12:58:00.000+03:002005-09-09T11:22:06.993+03:00<p dir="rtl" align="right"><p dir="rtl" align="right"></p><p dir="rtl" align="right">ארון מלא שלדים<br />עבר פלילי עם הרבה כתמים,<br />יש דברים שלא יודעים כשרק מכירים.<br /><br />הוא נראה לי דיי תמים<br />עם גומות חן בפנים,<br />ויש לו עציץ בחדר הוא מְגַדֵל<br /><br />שמים פס על כולם<br />הם לא יודעים מה שהם אומרים<br />שזה הכל חסר טעם<br />כמו פעם.<br /><br />פעם לא הכרתי מילים<br />אז חייתי חיים שקטים,<br />יש דברים שלא מכירים כשלא יודעים.<br /><br />עברו יותר מדי חודשים<br />אתה עדיין באותם המדים,<br />בורח ממני רוצה לעשות מילואים.</p><p dir="rtl" align="right">יש לו פרצוף תמים<br />עם גומות חן וקמטים,<br />ויש לו עציץ בחדר<br />יש לו עציץ בחדר<br />יש לו עציץ בחדר<br />הוא מְגַדֵל<br /><br />שמים לב שזה נגמר<br />כשאף אחד לא מאושר.</p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><br /><p></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-112617401895053889?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1126173434715482432005-09-08T12:52:00.000+03:002005-09-08T12:57:14.720+03:00<p dir="rtl" align="right"><p align="right" dir="rtl"></p><p dir="rtl" align="right">בחיי יש אנשים<br />הם כולם כל כך דומים<br />הם חיים את אותם החיים<br />תקועים במעגל קסמים.<br /><br />בחיי יש אנשים<br />הם כולם קטנוניים<br />מדברים על אותם הדברים<br />רבים את אותם הריבים.<br /><br />כדאי שאברח מכאן ודי<br />שלא אשתוק עד סוף חיי<br />צריך לחצות את הנהר<br />לא לחיות אותו דבר.<br /><br />האנשים שבחיי<br />לא מקשיבים לעצותיי<br />הם מדברים יותר מדי<br />מילים שמאוסות עליי.</p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-112617343471548243?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1126087729318655902005-09-07T13:06:00.000+03:002005-09-07T13:08:49.316+03:00<p dir="rtl" align="right"><p align="right" dir="rtl"></p><p dir="rtl" align="right">חלקתי מונית עם סבתא אחת והנכד שלה. בדרך הנהג שלח לי נשיקות באוויר וזרק כל מיני משפטי חכמה כמו: "רואים שאת הולכת לים" (גאון! איך הוא עלה על זה? לפי זה ששאלתי אם הוא מגיע לחוף הים?!).<br />הסבתא והנכד החליטו לרדת בקניון חיפה והנהג הסוטה אמר שהוא ייקח אותי עד לים (לא בטוח שבחתיכה אחת) והציע לי לעבור לשבת במושב לידו. כן, ממש. אמרתי לו שזאת בדיוק גם התחנה שלי ויצאתי משם מהר ככל האפשר. הסבתא התלהבה ממני ואמרה לי שעשיתי בשכל ושצריך להיזהר מאנשים סוטים. לקחתי את דבריה ברצינות והתרחקתי גם ממנה. </p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-112608772931865590?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1126087300172451852005-09-07T12:48:00.000+03:002005-09-07T13:01:40.176+03:00<p dir="rtl" align="right"><p align="Right" dir="RTL"></p><p dir="rtl" align="right">המחזמר החדש על יצחק רבין מושך אותנו אל תחתית התהום של התרבות הישראלית. לא רק בגלל האבסורד בעשיית מחזמר בנושא זה, אלא עצם כך שהראל סקאת מככב בתפקידו של המנוח. כמעט שכתבתי ממלא את תפקידו. אולי עוד שנה-שנתיים. לא רק שאין לו כל הכשרה מקצועית בתור זמר, אלא שהוא גם לא הוכשר בתור שחקן. אם כך, יכול היום כל אדם שאין לו שום כישורים לשיר, לשחק ולשגע את קהל המעריצים. חני נחמיאס ביקשה ממנו חתימה, בשביל הילדים שלה עלאק. גילה אלמגור אמרה שהיא לא מאמינה שהיא משחקת על אותה במה עם סקעת. כן, גם אני לא מאמינה.</p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-112608730017245185?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1126078494513570372005-09-07T10:34:00.000+03:002005-09-07T10:34:54.520+03:00<p dir="rtl" align="right"><p align="right" dir="rtl"></p><p dir="rtl" align="right">עכשיו יש לו.</p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-112607849451357037?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1125873530691405112005-09-05T01:37:00.000+03:002005-09-05T01:38:50.696+03:00<p dir="rtl" align="right"><p align="right" dir="rtl"></p><p dir="rtl" align="right">אישה בונה, איש נותן לה להרוס.</p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-112587353069140511?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1125416860079704672005-08-30T18:46:00.000+03:002005-08-30T18:47:40.086+03:00<p dir="rtl" align="right"><p align="right" dir="rtl"></p><p dir="rtl" align="right">נסעתי פעם עם אמא שלי ברכבת ובאחת התחנות עלתה אישה עיוורת והתיישבה מולנו. היא הוציאה כלי סריגה וצמר. חשבתי לעצמי שהיא ממש מוכשרת אם היא יכולה לסרוג בלי לראות כלום. היא פנתה לאמא שלי בבקשה לעזרה. היא אמרה לה שהיא מרגישה שיש חור בדבר ההוא שסרגה, וביקשה שתתקן את זה. אמא שלי נענתה לבקשה ועשתה כמיטב יכולתה להעלים את החור שנוצר. כשסיימה החזירה את זה לאישה העיוורת, שהחלה ממששת את החלק הסרוג ואז פרצה בצעקות אימה: "יצאו לי העיניים! יצאו לי העיניים!" הכוונה היתה לעיניים במונחים של סריגה, אך לנוכחים ברכבת זה השתמע קצת אחרת.</p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-112541686007970467?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1125407402903153242005-08-30T16:06:00.000+03:002005-08-30T16:10:02.910+03:00<p dir="rtl" align="right"><br /><p align="right" dir="rtl"></p><p dir="rtl" align="right">יש יתוש על הקיר<br />מתביית עליו עם הכפכף.<br />אתה לא מספיק מהיר,<br />פספסת אותו עכשיו.<br /><br />מזמזם לך באוזן.<br />זה אותך נורא מרגיז.<br />הנה הוא נח לרגע,<br />תפוס אותו והדם יתיז.</p><p dir="rtl" align="right"></p><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-112540740290315324?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1124919154740772792005-08-25T00:25:00.000+03:002005-08-25T00:32:34.746+03:00<p align="right" dir="rtl"><br />שבע שעות נסיעה עוברים בדרך.<br />אתה כל כך שמח שבאתי איתך.<br />אתה יודע תמיד כשאני מחייכת<br />אני לא באמת שמחה.<br /><br />אתה פותח לי דלת<br />לעולם האופטימי שלך.<br />אני לא מבינה<br />למה אתה מחפש להיות<br />מישהו שהוא לא אתה,<br />משהו לשנות בך.<br /><br />אתה בונה תיאוריות<br />שעוזרות לך להבין<br />דברים לא ברורים על החיים.<br />מעביר על עצמך ביקורות<br />ואומר לי שאתה<br />מצחיק יותר כשאני שותה.<br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-112491915474077279?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1124714460245018282005-08-22T15:32:00.000+03:002005-08-22T15:41:01.540+03:00<p dir="rtl" align="right"><br /><p align="right" dir="rtl"></p><p dir="rtl" align="right">ראיתי סרט ולקראת 5 הדקות האחרונות שלו הבנתי שכבר ראיתי אותו. זה כבר קרה לי בעבר, אבל ההבנה נעשתה בשלב מוקדם יותר של הסרט ולא בסופו. דווקא השתפרתי קצת. ראיתי מאז עוד סרט והבנתי שראיתי אותו מיד אחרי 15 דקות של צפייה. המשכתי לראות אותו בתקווה שאזכר מה מתרחש בו, והגעתי למסקנה מוחלטת שסרטים יכולים להפתיע אותי גם אם כבר ראיתי אותם.</p><p dir="rtl" align="right"></p><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-112471446024501828?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1124272338746842432005-08-17T12:37:00.000+03:002005-08-17T12:52:18.753+03:00<p dir="rtl" align="right"><p align="right" dir="rtl"></p><p dir="rtl" align="right">שמתי לב שנוהגים להוסיף על כל מוצר חדש שיוצא את המילה "חדש" וחובה לשים סימן קריאה בסוף. אפשר להבחין בתופעה הזו בתחום של מוצרי החלב, כמו דנונה ומילקי, ובתחומים רבים נוספים. זה קורה לא רק במוצרי הסופר, אלא גם בחנויות דיסקים. בשבוע שעבר ראיתי שיצא דיסק חדש(!) של קולדפליי ועל העטיפה (פה המקום לציין שבאופן מוזר למדי העטיפה החדשה שלהם מזכירה מבחינת הרעיון את העטיפה שאני עיצבתי עבור דיסק שלהם באחד הקורסים) היה מצויין שהדיסק חדש. גם בפוליטיקה ובסדרות טלויזיה, אפילו שזה לא מוצר מוחשי, משתמשים במילה "חדש" עבור כל מיני תכניות חדשות, כי אנשים נמשכים לחידושים האלה. את כל אלה אני מוכנה לקבל. מה שנראה לי לא הגיוני הוא להוסיף "חדש!" על מילון אבן שושן, כי ברור לי שאחרי תקופה מסוימת הדפים שלו מצהיבים, נקרעים ונפרדים מהכריכה לשלום, והוא ממש לא נראה חדש, אך המילה עדיין מופיעה עליו.</p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-112427233874684243?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1124271412232920602005-08-17T12:16:00.000+03:002005-08-17T12:36:52.236+03:00<p dir="rtl" align="right"><p align="right" dir="rtl"></p><p dir="rtl" align="right">מחשבה מפחידה עברה בראשי. הכל התחיל כשגיליתי שהבלוג של גלעד מופיע ראשון ברשימת החיפוש של המילה "גלעד" בגוגל. מה אם הכוח של גוגל יהיה כל כך עצום עד כדי שינוי סדר ה-א'ב' והם יחליטו שמעתה הוא יתחיל באות ג'? זה יכול לשנות תרבות שלמה. תארו לכם שהשיר של האותיות יתחיל ב"ג' זה גמל גדול, ד' זוהי דלת..." ובטח ישנו גם את המנגינה, כי זה לא מסתדר ככה. אולי גם יקחו איזו נינט אחת לשיר את זה בגרסה המחודשת. השינוי ימשיך בביטויים השגורים בשפה העברית, כמו "זה הא'ב' של ה..." - ביטוי שמשתמשים בו במקום להגיד: "זה מזה בסיסי". התרבות תמשיך להתדרדר, ומהר מאוד תמצאו שמקומכם ברשימות שמות (לפיהם בודקים נוכחות בקורס/כיתה) השתנה. זה לא יפסק פה. תחשבו מה יקרה ל"ארץ חי צומח דומם". לא ידעתי שלגלעד יש השפעה כל כך משמעותית על התרבות העברית.</p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-112427141223292060?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1124270109396880462005-08-17T12:11:00.000+03:002005-08-17T12:15:09.403+03:00<p dir="rtl" align="right"><br /><p align="right" dir="rtl"></p><p dir="rtl" align="right">היום התחיל באופן רשמי הפינוי. החבר שלי הוא קצין בצה"ל, אבל הוא לא הולך לפנות. הסיבה לכך היא שהוא בקטגוריה של בנים יחידים. אני מבינה למה לא שולחים בנים יחידים לאבט"שים ולקרבי בלי אישור מסוים, אבל למה לא שולחים אותם להינתקות לא הבנתי. התשובה ההגיונית היחידה שמצאתי היא בצורת שאלה: מה יעשה בן יחיד במלחמת אחים?</p><p dir="rtl" align="right"></p><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-112427010939688046?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1124100989789204022005-08-15T13:15:00.000+03:002005-08-15T13:16:29.906+03:00<p dir="rtl" align="right"><br /><p align="right" dir="rtl"></p><p dir="rtl" align="right">חנן גולדבלט.</p><p dir="rtl" align="right"></p><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-112410098978920402?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1123667392205099262005-08-10T12:35:00.000+03:002005-08-10T12:49:52.210+03:00<p dir="rtl" align="right"><br /><p align="right" dir="rtl"></p><p dir="rtl" align="right">מדי חצי שנה אני הולכת לבדוק עד כמה גדל המספר במשקפיים שלי. תמיד הם עושים את הבדיקה ההיא עם המספרים הקטנים שצריך לקרוא, ומחליפים עדשות בליווי שאלות כמו "איך יותר טוב? עכשיו? או עכשיו?" בנינו, אנחנו לא באמת מבחינים בהבדל משמעותי. עונים לו רק כדי שלא נצא בורים. ובכלל, מאיפה לנו לדעת אם אין זו קונספירציה של כל האופטיקאים? הם אומרים לנו שהמספר גדל ואנחנו, שאיננו מבינים גדולים בנושא, נאלצים לסמוך עליהם ולתת להם שיחליפו שוב את המספר, ולא רק במשקפיים, אלא גם בחשבון הבנק. ואולי הם נותנים לנו מלכתחילה את המספר הלא נכון (כמו בחורות שמנפנפות בחור מבלי להתעמת איתו) במטרה שנבוא שוב כשהוא גודל. אחרי שמחליפים את העדשות למספר החדש אנו חשים סחרחורות והאופטיקאים אומרים לנו שפשוט צריך להתרגל. זה היה הרמז הראשון שלי. להתרגל לסחרחורת או למשקפיים? ומה בכלל ההבדל בין עדשות יומיות לחודשיות? יש להן תחושת זמן?</p><p dir="rtl" align="right"></p><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-112366739220509926?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1123531678873812542005-08-08T23:06:00.000+03:002005-08-08T23:08:54.223+03:00<p dir="rtl" align="right"><br /><p dir="rtl" align="right">חייו של האחרון לא קלים הם.<br />כמו במשחקים בשיעורי ספורט<br />תמיד מתחמקים מלבחור אותו לקבוצה.<br />אולי הוא לא כל כך מוצלח,<br />או אולי בלי שום סיבה ממשית.<br />בכל אופן, הוא נשאר אחרון.<br />האחרון בצלחת,<br />אף אחד לא לוקח אותו.<br />במקום לריב עליו<br />כמו זוג נשוי שרב על החוט המאריך,<br />אנשים מעדיפים להתעלם ממנו<br />ולהשאיר אותו שם<br />לבדו.</p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><p></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-112353167887381254?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1123068272556282702005-08-03T14:20:00.000+03:002005-09-15T13:34:09.453+03:00<p dir="rtl" align="right"><br /><p dir="rtl" align="right"></p><p dir="rtl" align="right">לפניכם רשימה של דברים שמקפיצים לי את הוריד. כמובן, שיש עוד הרבה מה להוסיף. תרגישו חופשי לעשות את זה.<br /><br />- החוצפנים שמעשנים במקומות ציבוריים, במיוחד אלה בתחנה המרכזית.<br />- אנשים ששואלים אם קו האוטובוס אותו הם צריכים כבר עבר בלי לשאול כמה זמן אני מחכה.<br />- הנהגים שלא עוצרים להולכי רגל במעבר חציה.<br />- הנהגים שעוצרים להולכי רגל במעבר חציה כאילו הם עושים טובה.<br />- אנשים שמעצבנים את נהג האוטובוס.<br />- אלה שבאים בתלונות לסתם איזה פקיד שזה בכלל לא עסק שלו.<br />- כשהפקיד לוקח את זה קשה ועונה בחזרה במקום להתעלם.<br />- אלה שזורקים קליפות גרעינים ברחוב ואומרים שזה אורגני. מה יצמח מזה?<br /><br />- כשהטלפון מצלצל וכל אחד חושב שהשני יענה.<br />- כשהטלפון מצלצל וכשאני עונה אני שומעת שמישהו כבר ענה.<br />- כשהתנור בבית מתפוצץ סתם ככה ויש מלא זכוכיות על הרצפה.<br />- הסוף של הקרטיב, שצריך ממש להתאמץ כדי שהוא לא ייפול.<br />- הגרג בקרית חיים שבלי בושה השתלט גם על הספסל הציבורי שהיה שם.<br /><br />- למה לגלות את הסוף של הסרט למי שעדיין לא ראה אותו?<br />- למה לשלוח הודעות זבל?<br />- למה לשלוח אימיילים ל- Hotmail כשביקשתי במפורש לשלוח רק ל- Gmail?<br />- למה להשמיע ברדיו באוטובוס (כשאין דרך לברוח) את השיר המעצבן של ארכדי דוכין מיליון פעם?<br />- למה אנשים מצטרפים בפזמון?<br />- למה אי אפשר לדעת לפני שנוגסים אם השזיף צהוב או אדום בפנים?<br /><br />- לקבל 60 בסוציולגיה.<br />- לחרוש שבוע וחצי למבחן ויום לפני המבחן לקום עם 38 מעלות חום.<br />- להעתיק ממישהו במבחן ובסופו לשמוע ממנו שהוא סתם ניחש.<br /><br />- אלה שמתחתנים ומזמינים אותי להשתתף בשמחתם.<br />- אלה, שהשתתפתי בשמחתם, ששולחים לי ברכת תודה על שהשתתפתי בשמחתם.<br />- אותו הזוג הנשוי הטרי (אני לא סיימתי איתם) שגם מתקשרים לפלאפון להודות שהשתתפתי בשמחתם.<br />- ושוב הזוג הזה, שמתגרש חודשיים אחר כך.<br /><br />- אלה שלא שמים לב שיש להם ריח נוראי מהפה. מילא זה, אבל לא לשים לב שאנשים מתרחקים כשהם מדברים.<br />- אלה שלא שמים דיאודורנט, ויש להם עיגולי זיעה מתחת לידיים.<br />- אנשים שדופקים חלש על הדלת וכשסוף סוף פותחים להם את הדלת הם שואלים: "מה לקח כל כך הרבה זמן?"<br />- אנשים שמדברים בקול שקט מדי וצריך להתאמץ לשמוע אותם.<br />- אנשים שצועקים במקום לדבר.<br />- אנשים שמספרים בדיחות.<br />- אלה שקונים מתנות בימי הולדת.<br />- אנשים שהולכים על קצות האצבעות כדי לא להרוס את הספונג'ה.<br />- אנשים שמסכמים בהרצאות וכותבים רק על צד אחד של הדף.<br />- אלה שמבקשים לצלם סיכומים ויש להם דרישות לשיפור כתב היד.<br />- אלה ששולחים מכתבים ארוכים שעד שאני מסיימת לקרוא זה כבר לא אקטואלי.<br />- נשים במיוחד שמראות לי תמונות של תינוקות ומצפות לתגובה מסוימת.<br />- נקבות.<br />- ילדים.<br />- תינוקות.<br />- גברים שמשחקים עם שרירי החזה שלהם כדי להרשים.<br /><br />- בחורים שרוצים להתחיל עם בחורות, אבל לא יודעים איפה הן נמצאות.<br />- אלה שלומדים בטכניון ומבקשים מבחורה את מספר ה- ICQ שלה.<br />- קבוצות חברתיות בהן כולם היו עם כולם.<br />- כשעושים על זה תכנית טלויזיה וקוראים לזה "חברים". מה עם זכויות יוצרים?<br />- כשכל אדם חדש שאני פוגשת אומר שנראה לו שהוא כבר פגש אותי פעם.<br /><br />- כשה- Word שם קו אדום מתחת למילה "היתה".<br />- כשפתאום כל סימני הפיסוק במחשב עוברים לצד ימין של המשפט.<br />- שיחה במסנג'ר בה מי שמדברים איתו מתנתק כל שנייה, ואז מקבלים את שורת ההודעה שכתבנו בחזרה.<br />- אנשים ששמים פורנו בשיחה תמימה במסנג'ר.<br />- כשמישהו שולח הודעת SMS מה- ICQ בנוסח "מה נשמע?"<br /><br /><br />קחו לתשומת לבכם.</p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><p></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-112306827255628270?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1123064102020661982005-08-03T13:09:00.000+03:002005-08-03T13:15:02.026+03:00<p dir="rtl" align="right"><p align="right" dir="rtl"></p><p dir="rtl" align="right">צפיתי בטלויזיה בתחרות קפיצה במוט. הקריינים ברקע התחילו כרגיל להעביר את הזמן בדיבורי הבל. אחד מהם אמר שתמיד כשהוא צופה בתחרות קפיצה במוט, הוא רואה את המוט מתעגל בצורה כזאת שנדמה שעוד רגע הוא ישבר. השני הסביר שגם הוא חשב כך עד שהבין מאילו חומרים עשוי מוט הקפיצה ואיך מכינים אותו. לאחר כמה קפיצות נוספות, לאחד הקופצים נשבר המוט.</p><p dir="rtl" align="right"></p><br /><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-112306410202066198?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1122892801249418642005-08-01T13:38:00.000+03:002005-08-01T13:40:02.020+03:00<p dir="rtl" align="right"><br /><p align="right" dir="rtl"></p><p dir="rtl" align="right">בצער רב וביגון אנו מודיעים על פטירתו של לא נעים ז"ל.</p><p dir="rtl" align="right"></p><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-112289280124941864?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1122812396591335112005-07-31T15:08:00.000+03:002005-07-31T15:19:56.596+03:00<p align="right" dir="rtl"><br />נעלם ענן<br />אל תוך האופק הלבן.<br />נשארתי בלי חמצן.<br />עכשיו חזרת, אבל אני לא כאן.<br /><br />כשבחוץ מחשיך<br />לא רואה את פניך,<br />ונראה לי שעדיף<br />שהלילה<br />תשאיר אותי לבד.<br />הלילה<br />תשאיר אותי לבד.<br /><br />עוד מבט חטוף<br />מעביר לי על הגוף.<br />בחיוך חצוף<br />מחפש אצלי את קו השיזוף.<br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-112281239659133511?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1122470943779596822005-07-27T16:24:00.000+03:002005-07-27T16:29:03.786+03:00<p dir="rtl" align="right"><br /><p align="right" dir="rtl"></p><p dir="rtl" align="right">יש בו חול,<br />אבל זה לא חוף הים.<br />יש חומה גבוהה מסביב<br />לבד אני לא יכול לצאת משם.<br />איבדתי את הבובה שלי אתמול<br />בחצר, בארגז החול.</p><p dir="rtl" align="right"></p></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-112247094377959682?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1122294915728709092005-07-25T15:23:00.000+03:002005-07-25T15:40:51.970+03:00<p dir="rtl" align="right"><br /><p dir="rtl" align="right">בשבוע שעבר הייתי במסגרת קורס קיץ בכיתה והיתה הפסקת חשמל. אחרי כמה זמן החשמל חזר, אבל המזגנים שבתו. טיפות זיעה קטנות שעד מהרה הפכו לימות גדולות החלו להופיע על כל הסובבים אותי. מכיוון שמדובר באנשים שקשורים לאומנות, נוצרו מניפות יד יצירתיות. מרוב נפנופים היה אפשר להתבלבל ולחשוב שהגיע יום העצמאות. בעודם מתלוננים על שאינם יכולים עוד ללמוד בתנאים כאלה, סגרתי עוד קצת את הריצ'רץ' בחולצה הארוכה שאני תמיד סוחבת איתי למקומות בהם האנשים המטורפים האלה מפעילים את המזגן.</p><p dir="rtl" align="right"></p><p></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-112229491572870909?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1121201774225734212005-07-12T23:47:00.000+03:002005-07-12T23:56:14.226+03:00<p dir="rtl" align="right"><br /><p align="right" dir="rtl"></p><p dir="rtl" align="right">נסעתי באוטובוס ושמעתי שיחה של מישהי שישבה לידי. היא דיברה עם חברתה בפלאפון והן קבעו ללכת לים. הבחורה שישבה לידי אמרה לה שהיא מעדיפה שלא ללכת לים לים בשעות המסוכנות של השמש, אלא בשעות הערב. השיחה נמשכה כזמן הנסיעה ולא היה לי הרושם שהיא עומדת להסתיים. טעיתי. היא סיימה את השיחה ובעוד האוזן אדומה ולוהטת, היא עשתה עוד שיחה. ואחריה עוד שיחה. היא צודקת, השמש באמת מסוכנת לבריאות.</p><p dir="rtl" align="right"></p><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-112120177422573421?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1121201229047998372005-07-12T23:27:00.000+03:002005-07-12T23:47:09.053+03:00<p dir="rtl" align="right"><br /><p align="right" dir="rtl"></p><p dir="rtl" align="right">היו היתה לפני כמה ימים כבשה, שנהגה לטייל לה במרחבי טורקיה. ממורמרת היתה הכבשה המסכנה ולא עוד רצתה להמשיך את חייה. באחד מטיוליה פגשה בצוק ומיד לאחר מכן פגשה חבר לא קרוב שלו, שנקרא תהום. כל עדר הכבשים רץ אחריה וצנח אף הוא. 250 כבשים איבדו עצמם לדעת בעקבות אותה כבשה תמימה. אחרי הכבשה ה-250 המשיכו עוד כבשים לקפוץ, אך אלה נותרו בחיים, משום שהנחיתה שלהם היתה רכה ומרופדת היטב. </p><p dir="rtl" align="right">חשוב לציין שהסיפור אמיתי. הוא ודאי מעלה שאלות ותהיות רבות. כמובן, שהשאלה המרכזית פה היא: מי היה מסוגל לספור עד 250 כבשים מבלי להירדם?</p><p dir="rtl" align="right"><p/><br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-112120122904799837?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1120739529392486302005-07-07T14:58:00.000+03:002005-07-07T15:32:09.430+03:00<p align="right" dir="rtl"><br />לפני כשנה מישהי שהכרתי בעבודה התעקשה להכיר לי מישהו. היא היתה משוכנעת שאני והוא נהיו מושלמים ביחד. הטלתי ספק, אבל חשבתי לעצמי "אני אנסה. מה כבר יכול להשתבש?" כקריאה לגורל להתנקם בי על השאלה.<br />יצאנו לגרג בקרית חיים. הוא סיפר שהוא בשנה האחרונה ללימודי מוסיקה בתל אביב איפשהו. ההתמחות שלו היא בויולה. למי שלא יודע ויולה מהי, אז זה כמו כינור גדול (בלי השניים הסינים). הויולה היתה נושא השיחה שלנו במהלך כל הערב.<br />זה הלך והתדרדר. הוא אמר שאין אפשרויות להתפרנס ממוסיקה בארץ, והאופציה שהוא רואה היא לעבור לגרמניה, אבל הוא לא רוצה לגדל שם את הילדים שלו. לרגע היה נדמה שיש לו ילדים, אבל באופן תיאורטי הוא כבר תיכנן את כל העתיד שלו ושל הילדים שלו. אין לי בעיה עם זה, זה פשוט לא ריתק אותי.<br />בשלב מסוים הוא אמר שהוא מדבר כל כך הרבה ושלא שאל משהו על חיי. והמשיך לספר על הרפתקאותיו עם הויולה. בסוף הפגישה שלו עם עצמו הוא אמר לי שהוא יהיה בחיפה בעוד יומיים. כאילו במטרה שניפגש שוב? זה לא הולך לקרות. הלכתי.<br />למחרת היה לי דייט עם מישהו אחר (לא ביזבזתי זמן). ישבנו בגראנד קניון. עברו כמה ילדים רעשניים והוא אמר: "ילדים, צריך להרוג את כולם." בעוד שבועיים אנחנו חוגגים שנה ביחד.<br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-112073952939248630?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1117217582811960162005-05-27T21:03:00.000+03:002005-05-28T03:40:51.616+03:00<P align=right dir=RTL><br />היום מצאתי את התשובה לשאלה. אז קרה שאמרתי כמה דברים שהתפרשו בדיוק הפוך ממה שהתכוונתי. התוצאה היתה שמישהו התחיל לשמור שבת. זה גרם להתחזקות של חבר שלו, ועכשיו גם הוא שומר שבת. החברה שלו הושפעה ממנו והתחילה ללכת עם חצאיות ארוכות, וכמובן לשמור שבת. הטענה הרווחת היא שכל זה באשמתי. או כמו שהם טוענים - בזכותי. <br /></P><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-111721758281196016?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1117132551071914952005-05-26T21:25:00.000+03:002005-05-28T03:45:39.230+03:00<P align=right dir=RTL><br />כבר חודשיים שהילדים הקטנים והחמודים מתכוננים לערב ל"ג בעומר, החג השנוא על עובדי הבניין. היום הגיע סוף סוף הזמן לשרוף! תלמידי י"ב הם כבר יותר מחונכים. לא גונבים קרשים, אלא שורפים 12 שנות לימוד. גם ככה מערכת החינוך נפלה לקרשים.<br /></P><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-111713255107191495?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1116873218940133062005-05-23T21:14:00.000+03:002005-05-28T03:45:10.923+03:00<P align=right dir=RTL><br />באוטובוסים החדשים יש כיסאות בודדים. אני מעדיפה לשבת שם מאשר בזוגות, כי אני חיה בפחד שמא יתיישב לידי מישהו שאין להאשים אותו שהוא מזיע ומסריח או איזו גברת שאכלה את כל מה שהיה לה בסלים. שבוע שעבר המקום הבודד באוטובוס היה פנוי, לכן מיהרתי לתפוס אותו כאשר אז תפסה את עיני מדבקה שהיתה מעל הכיסא ובה היה כתוב "שמור לעיוור עם כלב". קול מזלזל הופיע במחשבותיי ואמר: "בסדר, כשיגיע עיוור עם כלב אני אפנה את המקום." לא עברה שנייה (עברו שתיים) והרמתי את ראשי וראיתי עיוור מתקדם אל פנים האוטובוס. אמנם לא היה לו כלב, אך בלית ברירה הלכתי להתיישב במקום אחר ואז הבחנתי שהעיוור לא התיישב בכיסא שיועד לו, לפי המדבקה. ברור! הוא לא יכול לקרוא בלי ניקוד!<br /></P><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-111687321894013306?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1116856869686857952005-05-23T16:59:00.000+03:002005-05-28T03:46:27.850+03:00<P align=right><br />?"מה ההבדל בין הביטוי "אני לא שם זין" לביטוי "אני שם זין<br /></P><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-111685686968685795?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1116856622844939502005-05-23T16:47:00.000+03:002005-05-28T14:21:40.946+03:00<P align=right dir=rtl><br />לפני כמה שבועות היה לי זמן להשתעמם קצת, אז זיפזפתי בין הערוצים. באחד מן הערוצים היה "לוויס וקלארק". היתה סצנה בה סופרמן התגלח. הוא הסתכל במראה והתגלח בעזרת עיני הלייזר שלו. כשסיים מרח אפטרשייב על ידיו, הצמיד את אלו לפניו ועשה פרצוף כך שנראה ששורף לו. איך שורף לו מהאפטרשייב?! הוא סופרמן, הגבר שבגברים. הוא יוצא משריפות בלי אף שריטה, בולם רכבות, מרים מטוסים. קצת אפטרשייב, מה קרה?<br /></P><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-111685662284493950?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1116855107180762142005-05-23T16:19:00.000+03:002005-09-18T16:31:09.013+03:00<p dir="rtl" align="right"><br />התכוננתי לקראת מצגת שהייתי אמורה לעשות בפני הכיתה. הייתי אמורה לבחור לשם המצגת איזה נושא שבא לי. בחרתי לעשות על מסרים סמויים בתכניות הילדים עליהם גדלנו. רציתי לפתוח בקטע מהתכנית המוצלחת "שאלתיאל קוואק". בעודי מארגנת בראש את הדברים ומתרכזת בברווז, הציגה מישהי אחרת מהכיתה את המצגת שלה. היא אמרה שהיא רוצה להראות לנו קטע מ"אהבה זה כואב". מאחר ובראש שלי היה מר קוואק מוכן לפעולה, שמעתי אותה אומרת "האווז זה כואב", ובתום שאלתי את הבחורה מימיני באיזה אווז מדובר.<br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-111685510718076214?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1110053539423896732005-03-05T22:02:00.000+02:002005-03-05T22:12:19.423+02:00<p align="right" dir="rtl">דאגתי לו<br />טיפחתי אותו<br />עבר הרבה זמן<br />הוא התארך יותר מדי<br />הרגשתי צורך בשינוי<br />ולמרות שלא היו לי עוד קשרים<br />הגיע הזמן לחתוך.<br />אז חתכתי<br />כדי שיגדל למשהו בריא יותר.<br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-111005353942389673?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1106082680819043562005-01-18T23:05:00.000+02:002005-01-18T23:11:20.820+02:00<p align="right" dir="rtl">אני איתך וזה נחמד, <br />ולא אכפת לי שאת מחפשת את האחד. <br />את מתקרבת מהר מדי, <br />מושיטה לי את היד. <br />אל תעשי עוד צעד, אני מפוחד. <br /> <br />עוד אין לה עיניים שתויות <br />וכבר מדברת על לימודים, עבודה, חתונות. <br /> <br />אני איתך, אבל רוצה להיות לבד. <br />את לא גורמת לי להרגיש משהו מיוחד. <br />אין סיכוי שנהייה ביחד. <br />אז לכיוון הדלת עשי את הצעד. <br /> <br />עוד אין לה עיניים שתויות <br />וכבר מדברת על לימודים, עבודה, חתונות. <br /></p> <br /><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-110608268081904356?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1106082307115723602005-01-18T23:00:00.000+02:002005-01-18T23:05:07.116+02:00<p align="right" dir="rtl">קר לי לידך <br />אז אל תחבק אותי. <br />לא קל לי איתך <br />אז תן לי ללכת, לברוח ממך. <br /> <br />תביט במראה <br />היא צועקת לך. <br />כשאני מסתכלת עליך <br />ועיניך בוהות, <br />יש רגש ריק באוויר. <br /> <br />אין לך בושה <br />לשרוף את הנפש. <br />להתעלם מדעות <br />שלך לא מתאימות. <br /> <br />עד שתתבגר <br />לא אוכל להיות איתך. <br />אתה מדבר שטויות <br />בלא מודע. <br /></p> <br /><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-110608230711572360?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1105475052870299102005-01-11T23:16:00.000+02:002005-01-11T22:24:12.870+02:00<div align="right"><p align="right" dir="rtl">מוזיאון תל-אביב. <br />פשוט לא יאומן. כמה שיבחו ואמרו שחובה ללכת, לראות, להיות נוכח. <br />אורי ריזמן. עכשיו אני מבינה על מי ומה המרצה דיברה כל הזמן. מזה אני אמורה ללמוד? <br />ממנו אני אמורה להיות מושפעת?! הוא עשה אינספור דיוקנאות, כולם לטעמי גרועים ביותר. הייתי אומרת שיתלה את זה בבית ושאין ספק שמקומן של יצירות אלו אינו במוזיאון, אבל נודע לי שהוא מת. כעת הכל מובן. הוא אומן. הוא מת. הוא במוזיאון וראוי להערכה בלימודי אומנות.</div><div align="right"></p></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-110547505287029910?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1105431167806482362005-01-11T11:03:00.000+02:002005-01-11T10:12:47.806+02:00<p align="right" dir="rtl"> <br />זמן רב השקעתי <br />ניסיתי לבטא את עצמי <br />המאמץ היה לא מועט <br />ויצרתי משהו משלי. <br /> <br />קשקשתי ציור בחול <br />בניתי בניינים מחול <br />השקעתי אינספור זמן, כחול <br />ובא הים ומחק הכל. <br /></p> <br /><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-110543116780648236?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1105430619056090162005-01-11T09:56:00.000+02:002005-01-11T10:03:39.056+02:00<div align="right">אתה הולך</div><div align="right">מדבר</div><div align="right">נושם</div><div align="right">וכמעט שגבך מופנה אליי</div><div align="right">אתה חושב</div><div align="right">מתכנן</div><div align="right">נפעם</div><div align="right">אתה הולך מהר מדי</div><div align="right"> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-110543061905609016?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1105385950679501252005-01-10T21:34:00.000+02:002005-01-10T21:39:10.680+02:00<div align="right">2</div><div align="right">4</div><div align="right">6</div><div align="right">8</div><div align="right">10</div><div align="right">12</div><div align="right">13</div><div align="right">15</div><div align="right">17</div><div align="right">19</div><div align="right">21</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-110538595067950125?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1105188376856916662005-01-08T14:30:00.000+02:002005-01-08T14:46:16.856+02:00<p align="right" dir="rtl"> <br />זה יכול לקרות לכל אחד. לרובנו זה בוודאי כבר קרה. <br />חיפוש נואש אחר תאריך התפוגה. על האריזה מופיעות המילים: "עדיף להשתמש לפני". כאשר אז עולה השאלה: לפני מה עדיף להשתמש? כל שצריך לעשות על מנת לפתור חידה זו, זה פשוט להפוך את האריזה לכל הכיוונים האפשריים ולחפש אחר מספרים כלשהם. העניין נהייה מסובך יותר כאשר לא תמיד יופיעו מספרים אלו בכתב שחור וברור, אלא יתכן שיופיעו ככתב מוטבע, כלומר שקוע בתוך האריזה. לעיתים הן אף יופיעו מתחת למדבקת המחיר. <br />במקרה שכתוב "לשימוש עד", זה הרבה יותר פשוט, כי אז לא צריך לחפש אף תאריך. כתוב שזה לשימוש עד. <br /></p> <br /><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-110518837685691666?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1104876058474536942005-01-04T23:57:00.000+02:002005-01-05T20:39:37.656+02:00<p align="right">נמאס מהצונאמי הזה. שטפו לנו את המוח</p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-110487605847453694?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1104590496579047662005-01-01T16:40:00.000+02:002005-01-01T16:41:36.580+02:00<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-110459049657904766?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1104525209121521082004-12-31T23:15:00.000+02:002005-01-01T16:42:00.200+02:00<p dir="rtl" align="right"> <br />האוטובוס מלא אנשים, <br />בזוגות הם יושבים, זה לצד זה. <br />הכיסא שלידי תמיד ריק. <br />ובכיתה גם כן בזוגות, <br />והכיסא שלידי לעולם אינו מלא. <br /> <br />מיטה זוגית <br />ריקה <br />גם כשהוא שוכב לידי. <br /></p> <br /><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-110452520912152108?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1102451765896917442004-12-07T23:10:00.000+02:002004-12-07T22:36:05.896+02:00<p align="right" dir="rtl"> <br />חיפשתי מחסה. להימלט ממטר הטיפות שהתקיפו אותי כך פתאום, מבלי הודעה מוקדמת. הטתי ראשי מעלה ונוכחתי למראה הענן העצום שכיסה את שטח היום. מסביב היה חשוך. פעלתי לפי תחושת הרצון להציל נפשי מן הענן המאיים. <br />רצתי בגשם. נעליי לא פיספסו אף לא שלולית אחת. ברקים היכו בעורפי. ובעודי מגגשת מחבוא בעלטה, מצאתי עצמי בתחנת האוטובוס המרכזית. איזו הקלה. מצאתי מחסה. <br />נשמתי לרווחה, אך פתאום פעולת הנשימה נעשתה מסובכת. הרגשתי שדוחפים לי את ארובות בתי הזיקוק לקנה הנשימה. מסביבי שוב ענן. עצום עוד יותר, גם בגודלו. ממנו לא מצאתי דרך להימלט. הוא היה בכל מקום. <br /></p> <br /><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-110245176589691744?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1100731285883370882004-11-18T00:25:00.000+02:002007-05-03T11:25:29.630+03:00<p dir="rtl" align="right"><br />היום בדרך ללימודים נתקעתי בפקק שבזבז חצי שעה יקרה למדי מחיי. בזמן שהייתי תקועה שם, בהיתי במה שהתרחש בחוץ. גשם כמעט ולא ירד, אולי רק כמה טיפות. כמובן, שברגע שהתקרבנו לתחנה המיועדת, סגר נח את התיבה ושט לו עד יכלו המים. היתה לי מטריה, אך הגשם הפתיע אותי מכל כיוון אפשרי. ניצבתי אל מול ההיכל, ניסיתי לראות דרכי מבעד למסך הגשם האפור. ביני לבינו נבראה ימה קטנה. חיפשתי דרך להתגבר על המכשול ולהגיע לצדו השני של הכביש, אך שום גונדולה לא נראתה באופק. אף לא סירת דייג קטנה. נחושה הייתי בדעתי לפתור את הבעיה. כך חציתי את הימה ברגל. ניסיתי לשווא לדמיין את ישו.</p><p dir="rtl" align="right">בצדו השני של הכביש הכל נראה פשוט יותר. כל שנותר לי לעשות היה לרוץ אל הכיתה ולקוות שהספקתי להגיע בזמן. מה רבה היתה שמחתי כשגיליתי שהקדמתי לשיעור בשתי דקות, בהן הספקתי לפרוס את המטריה לייבוש ולמלא את בקבוק המים (כאילו שהיו חסרים לי). אחרי מספר שעות צילצלה אליי לפלאפון חברה לכיתה. לחצתי על כפתור המענה, וכשלא היתה תגובה מצדו, הבנתי שהוא נכנס לתרדמת חורף. לא נותרה לי כל ברירה, אלא לפרקו לגורמים ולהתחיל בהחייאה. ספגתי את שלוליות המים שמצאו מקומן בחלקים הפנימיים של הפלאפון שלי. חיברתי חזרה והנס קרה, הוא חזר להכרה מלאה. הוא הועבר מיד למחלקת התאוששות, שם טיפלו בהגדרת השעון והתאריך.<br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-110073128588337088?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1099675244720093492004-11-05T19:15:00.000+02:002004-11-05T19:20:44.720+02:00<p align=right dir=rtl> <br />שמתם לב שאין יותר פיצוחיות או סתם קיוסקים? כולם נהפכו לפיצוציות. זה לא שם כל כך מזמין אורחים, אבל צרת רבים חצי נחמה. מסתבר, שכל הפיצוחיות שינו שמן לפיצוציות עקב מלחמת המפרץ, בטענה שאנשים היו מגיעים לפיצוחיות בהפוגות שבין הפצצה להפצצה בכדי לקנות סיגריות. <br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-109967524472009349?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1099646114695166402004-11-05T11:53:00.001+02:002004-11-05T11:17:36.343+02:00<p dir="rtl" align="right"> <br />לפני כמה ימים בדרכי הביתה מהלימודים פגשתי בחברה. כשהיא עלתה לאוטובוס קראתי לה בשמה, אך היא הביטה לכל הצדדים בהם לא הייתי במבט חטוף ומבוהל. שוב קראתי לה. היא סובבה את ראשה אליי וכאילו בהתה בתחושה של בעתה. מספר שניות חלפו והיא בטון מעט היסטרי הזמינה אותי לשבת לידה וליד חברה שלה שעלתה גם היא לאוטובוס, ואף לה היה את אותו המבט המבוהל. <br />הסקרנות החלה גוברת עליי. ניסיתי לברר מה גרם להן לבהלה שכזו. החברה של החברה סיפרה שהן בדיוק חוזרות ממערת אליהו הנביא. שם היא צילמה את החברה שלי מתפללת וטענה שאף אחד לא עמד ליד החברה שלי כשהיא צילמה אותה. <br />היא הראתה לי את התמונה ושם ראיתי אותה מתפללת ולידה עמד גבר גבוה ומזוקן ודמותו מושחרת כצל. אני טיפוס מאוד סקפטי, לכן סירבתי להאמין למראות, אך צמרמורת קרה נקרה בי. הן המשיכו בהיסטריה לטחון את הנושא ושוב הראו לי את התמונה והצביעו על היכן שהן רואות את זקנו. <br />אני דווקא הבחנתי בו קצת יותר שמאלה ממה שהן ראו, לכן העפתי עוד מבט בתמונה. ופתאום, לא ראיתי אותו כלל. הוא נעלם לחלוטין. במקומו נותר רק רקע שחור. אולי בחרתי לא לראות. <br />אחת הבחורות התקשרה לחברתה לספר את הסיפור המוזר הזה. היא חזרה כמה פעמים ואמרה שאליהו הנביא קיים. ובאותה נשימה של סיפור ההתגלות המדהים והמפחיד הזה, היא אמרה: "וקניתי נעליים חדשות." <br /></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-109964611469516640?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1099649611109981852004-11-05T11:48:00.000+02:002004-11-05T12:13:31.110+02:00<p align="right" dir="rtl"> <br />לא זוכרת מאיפה שמעתי על זה. אולי בתכנית של אסף הראל. את הספר, המפוזר מכפר אז"ר, שליווה את רובנו בשלבי ההתפתחות המוקדמים, חיברה רונה רמון, אישתו של אילן רמון. אני מעדיפה שלא להוסיף על כך המילים. נראה לי שהרעיון ברור. <br /></p> <br /><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-109964961110998185?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1099647828131477032004-11-05T11:18:00.000+02:002004-11-05T11:43:48.130+02:00<p align="right" dir="rtl"> <br />שמעתי שיש איזה פוסטר עליו תמונה של יאסר ערפאת עם המוניטור, והכותרת אומרת שהגיע הזמן ליישר קו. <br />אתמול אחרי שהכריזו עליו כמת ובוש כבר הספיד אותו, החזירו אותו ואף את מוחו לחיים מחוסרי הכרה. באחד הערוצים (נדמה לי שערוץ 10) המרבים בדיווחים על מצבו של ידידנו, יאסר, הופיעה הכותרת "יאסר ערפאת <strong>עדיין </strong>לא מת". <br />כולנו עדיין לא מתים. <br />עדיין... <br /></p> <br /><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-109964782813147703?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1095025749103818842004-09-13T00:13:00.000+03:002004-09-13T00:52:21.703+03:00<p dir="rtl" align="right"> <br />פחות מעניין אותי מה קורה אחרי המוות. עולות לי יותר שאלות בעניין האם יש גורם אחר שאיננו יכולים לראות על פני השטח שמותיר את חלקנו מחוסרי רוח חיים. אני מתכוונת שאולי ברור לנו מדי שמוות נגרם מתופעות שונות כמו מחלות סופניות, תאונות, פיגועים, אסונות טבע, זיקנה וכו'. <br />אני מהרהרת במחשבה שמא יש משהו אחד משותף שגרם למותם של כל אלה שלכאורה נפטרו מסיבות שונות. התיאוריה שלי היא שברגע שאדם מגיע למחשבה מסויימת, הוא ממצה את החיים בעולם הזה ועולה לשלב הבא. אם זה אכן ככה, אני מעדיפה להאמין שלכל אחד יש מחשבה ספציפית משלו, שבהכרח שונה משל כל אדם אחר, שמטרתו בחיים היא להגיע אליה. <br />ניסיתי לחשוב מהי המחשבה אליה אני צריכה להגיע, אבל במהרה גיליתי שאני מנסה להתאבד באופן תיאורטי. ניסיתי לשער מהי המחשבה של מישהו שהכרתי שנהרג. <br />כל אחד מוצא אותה בשלב מסויים בחייו. זה יכול לקרות בכל הגילאים. לכל אדם לוקח את הזמן שלו לחשוב אותה. יש כאלה שיקח להם מעל 60 שנה ויש שיגיעו אליה בעודם ברחם. <br /></p> <br /><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-109502574910381884?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1094945246825515752004-09-12T02:09:00.000+03:002004-09-13T00:49:44.533+03:00<p dir="rtl" align="right"> <br />זה נראה כאילו שהוא לא היה מסוגל לשלוט בעצמו. רק אמר שעיצבנו אותו. הוא לא פירט יותר מידי. ביררתי איתו מה קרה. הייתי מודאגת. מצאתי אותו שם עם גבס על היד ועל הרגל וראשו היה חבוש. <br />נכנסתי לויכוח עם הנהג וחזרתי לדוכן האקדחים. הסברתי למוכרת שיש לו את כל הצבעים מלבד הצבע הירוק. בדרך קניתי לו משקפי שמש בצבע ירוק. לא היתה לי כל מטרה. אדישה, המשכתי בדרכי ועליתי על אוטובוס בלי יעד קבוע מראש. <br />הוא ענה שזה סתם שטויות. תהיתי אם אני טועה או שצריך רשיון בכדי להחזיק אקדח. הוא ניגש לדוכן שבו מכרו אקדחים והתעניין איזה כדאי לקנות. ירדנו בתחנה. נראה לי שרעיון השופינג היה שלו. נסענו באוטובוס ביחד לאזור שכולו מלא חנויות ודוכנים. <br />חלמתי עליו. <br /> <br /> <br /></p> <br /><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-109494524682551575?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1094511509756808022004-09-07T00:08:00.000+03:002004-09-07T01:58:29.756+03:00<p align="right" dir="rtl"> <br />זה בטח לא יקרה ברגע אחד <br />התהליך ימשך כמה זמן, <br />כל פעם יעלם קצת. <br />כשזה יעלם לגמרי <br />אני אהיה אחרת. <br />לפעמים אני חושבת שזה יגרום לי <br />להעריך את עצמי יותר, <br />ולפעמים נראה לי <br />שארצה את הכתם בחזרה, <br />ואשאף להשלים עם עצמי <br />כפי שאני באמת. <br />אם אגרום לו להיעלם, <br />אני אהיה אדם שטחי. <br />הוא לא אמור לשנות שום דבר פנימי, <br />כי הכתם שלי הוא חיצוני. <br /></p> <br /><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-109451150975680802?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1094419228163337702004-09-05T23:41:00.000+03:002004-09-06T00:20:28.163+03:00<table id="HB_Mail_Container" height="100%" cellspacing="0" cellpadding="0" width="100%" border="0" unselectable="on"><tbody><tr height="100%" unselectable="on" width="100%"><td id="HB_Focus_Element" valign="top" width="100%" background="" height="250" unselectable="off"><p align="right" dir="rtl"> <br />אני נמצאת במקום זר. הוא מוכר לי רק בשמו. מכיוון שאף פעם לא הייתי כאן, הכל חדש לי ובלתי צפוי. אני מסוקרנת מהלא נודע, מעניין אותי מה מתחבא בפינה הבאה, בקצה שמחוץ לשדה הראייה. המקום הזה שונה ממקומות בהם הייתי בעבר. פה אני יכולה ללכת לאיבוד בקלות, זה מחוץ לשליטתי, הסקרנות גוברת עליי. המקומות האחרים לא ריגשו אותי כל כך, כי הלכתי בהם עם עיניים פתוחות. עכשיו אני רוצה לגלות כמה שיותר, להתקרב ולהכיר הכל, אם רק יסכים. <br /></p> <br /></td></tr><tr unselectable="on" hb_tag="1"><td style="FONT-SIZE: 1pt" height="1" unselectable="on"><div id="hotbar_promo"></div></td></tr></tbody></table><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-109441922816333770?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1094331143776095702004-09-04T23:41:00.000+03:002004-09-04T23:52:23.776+03:00<p align="right" dir="rtl"> <br />אני זוכרת בדיוק את הרגע בו זה קרה. ישבנו במרפסת המשקיפה על נוף הכרמל עד מפרץ חיפה. כשאני בלי העדשות אני רואה רק נקודות אור מטושטשות וכל מיני צבעים וצורות שלא מתבהרים לי כצורה מוכרת או ברורה. <br />הפעם הייתי עם העדשות. הכל נראה כל כך מובן וברור. רוח קלה ונעימה נשבה. מחובקים, נשמנו את האוויר הצלול של הכרמל. הכל היה ממש טוב. רק להיות איתו, אפילו בלי לעשות משהו מיוחד. טוב פשוט כזה. זה הסוג הכי איכותי. <br />חלפו מאז שבועיים ארוכים ביותר. היו לי מעט חששות שאולי יתאכזב כשיראה אותי. כל כך הרבה זמן עבר מהפעם האחורנה שהתראינו. אולי יש לו ציפיות גבוהות ורחוקות מהמציאות, שלא אוכל לעמוד בהן. <br />נפגשנו. שוב היה הטוב הזה איתו, טוב אפילו יותר מהפעם הקודמת. הרגשתי את התחושה הזאת בכל שנייה איתו גם כשדרכינו נפרדו, כי ידעתי שניפגש בעוד שבוע. מקווה שגם אז הוא יגרום לי את ההרגשה הזאת. <br /></p> <br /><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-109433114377609570?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1094024724836557252004-09-01T10:21:00.000+03:002004-09-01T10:45:24.836+03:00<p dir="rtl"> <br />בלילה של אתמול, אני כמעט בטוח, שמעתי אותה חונקת דמעותיה בתוך הכר. נשימותיה הכבדות יללו כבכי מר. מה זה גורם לה לאומללות שכזו? אני שואל. רוצה לשאול, אבל אני בעולמי והיא בעולמה. היכול אני להבין את שפתה? האם יכולה היא עצמה להבין? <br />היא נרגעת לכמה רגעים. בוהה בתקרה בעינייה הגדולות. נדמה לי ששמעתי אותה לוחשת שורה של קללות. אני מבולבל. אולי בוכה היא בגללי? אבל נראה שאין היא מודעת כלל לקיומי. <br />אולי בכלל אינה סובלת. אולי חושבת דווקא על האושר שלה שהאיר לה פנים. היא צוחקת. או שהמראות מתעתעים בי? ומה יודע בכלל יצור פשוט וחסר תועלת שכמוני? לו רק יכולתי להפוך לרגע לאדם אנושי, הייתי שואל אותה. <br /></p> <br /><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-109402472483655725?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1093897039972009212004-08-30T23:01:00.000+03:002004-08-30T23:17:19.973+03:00<p align="right" dir="rtl"> <br />היום לקחתי הפסקה קטנה בזמן העבודה עם חברה שחטפה שיגעון של נקבות בו הן חייבות לאכול משהו ממקדונלד'ס. בדרך לשם ראיתי קשיש עם מקל הליכה שנפלה לו מטבע של 10 אגורות. המסכן ניסה להתכופף להרים אותה ולא יכולתי שלא לשים לב שהוא מתקשה בכך. מתוך היותי אזרחית טובה, ניגשתי לעזרה והרמתי עבורו את המטבע. <br />המשכתי ללכת ופתאום הרגשתי יד רכה ממששת לי את התחת. סובבתי את ראשי ומוכית תדהמה גיליתי את הזקן החרמן כשחיוך מגוחך מרוח על פניו הרקובות. הגברתי את המהירות תוך שאני מקללת את כל דורות המשפחה של הבן זונה הזה. הוא דידה אחרי עד מקדונלד'ס ושם עוד היתה לו החוצפה להתקרב אליי ולבקש ממני כסף. לא ברור אם ביקש כסף כנדבה או בתמורה לשירות שהוא סיפק לי. <br /></p> <br /><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-109389703997200921?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1093691452370073562004-08-28T14:08:00.000+03:002004-08-28T14:10:52.370+03:00<p align="right" dir="rtl"> <br />חלמתי שזרקת אותי <br />זרקת מגבוה <br />ואני נופלת <br />במהירות עצומה <br />בלי עין אחת פתוחה <br />לא משאירה מרווח להצצה <br />והתחתית כה נוקשה <br />אין דבר שיכול לרכך את המכה <br />רק אתה <br />תעיר אותי <br />וקח אותי בחזרה. <br /></p> <br /><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-109369145237007356?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1093627337896352702004-08-27T19:43:00.000+03:002004-08-27T20:22:17.896+03:00<p align="right" dir="rtl"> <br />מצאתי את הופל הכי טעים שאכלתי מעודי. <br />זה לא שחיפשתי, הוא פשוט ניקלע בדרכי. <br />הוא הגדיר מחדש את המושג 'ופל' עבורי. <br />כשהוא נגמר חשקתי בעוד אחד מסוגו. <br />בשלב הזה כבר באמת חיפשתי, <br />עברתי על כמה חנויות בחיפושים נואשים למצוא את הופל הספציפי הזה. <br />לבסוף מצאתי. <br />הוא עדיין היה טעים להפליא, <br />אבל לא כמו מהקופסא הראשונה. <br />ככל שאכלתי יותר, כך טעמו הלך ונעשה פחות מלהיב. <br />לא שהוא השתנה, <br />אלא שאני התחלתי למאוס בו. <br /> <br /> <br />מצאתי את הבחור הכי מדהים שפגשתי מעודי. <br /></p> <br /><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-109362733789635270?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6954568.post-1093471077031096832004-08-26T00:46:00.000+03:002004-08-26T01:00:04.150+03:00<p dir="rtl" align="right"> <br />גל פרידמן זכה היום במדליית הזהב הראשונה של ישראל. באמת כל הכבוד. לא שאני צופה נלהבת של האולימפידה, אבל יצא לי לראות את השיוט המכריע. מאוד עניין אותי מה הסוד שלו. איך הוא שומר על כזה כושר וריכוז? עשיתי חקירה קטנה בנושא וגיליתי שהוא אימץ את התיאוריה שאני טוענת להמצאתה ואפילו הפך אותה למעשית. הרשו לי לצטט מפי האלוף: "לא הייתי עייף כי נחתי אתמול אחה"צ. לפני תחרויות אני ישן הרבה. ישנתי מצוין. נתחיל כבר להתכונן לאולימפיאדה הבאה חררררררררר......" <br /></p> <br /><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/6954568-109347107703109683?l=anita_wila.blogspot.com' alt='' /></div>Anita_wilahttp://www.blogger.com/profile/04170583262858570372noreply@blogger.com0